להישמט מזרימת החיים... ולהתחבר מחדש
(עברית אחרי האנגלית)
When I grew up and started making my first independent steps in the world, I started identifying a sense of flow and connectedness, a synchronicity between my intentions and aspirations, and everything that was happening around me. A wonderful sensation that was sometimes present, and sometimes not. I didn’t always know what affected this sensation, and whether it was coming from within or from the outside, but with time, I learned to notice different factors that affected its presence or it’s absence. First, I understood that beyond my personal experience, there were collective waves that affected me and others around me. I also understood that some people hardly ever felt this sensation. On a personal level, I noticed that falling out of the flow sensation usually began with little, unpleasant moments of rejection, failure or lack of communication. These were slowly adding their color to the general picture and tainting my mood, and unless I would have processed the emotions that came up, I would drift further away…
Through my work as a facilitator and healer, I’ve noticed that each person has their own way of expressing this lack of flow. Some of us react with anger, defensiveness, workaholism and other addictions, or with sorrow, detachment and withdrawal. It helped me see that my typical reaction would usually be distancing and withdrawing into my sorrow. Luckily, the life force within me never allowed me to drown in these feelings for too long, and pushed me again and again to reconnect to the positive flow.
So, what helps me reconnect?
First of all, I need to notice that I fell out of the flow. Life can be so intense, full of tasks and impressions and worries, that it may take some time to understand where I stand.
It’s good to remember that the change can also start in small moments. Instead of expecting a dramatic change, something big that will appear and save the situation, it’s worthwhile to look at the small steps that can bring me to a slightly different perspective. After all, the inner feeling determines the way we react to whatever reality brings into our life.
Practically, there are a lot of things that can renew the life force, and each of us has their unique ways of doing so. But the quality that runs through all of these ways is movement. Whether it’s the movement of going out to nature, a dance that stirs the body, or taking a quiet moment to connect to the gentle movement of breath, which we may have forgotten…
To me, the most important factors in reconnecting with the flow of life are the body, the community around me, nature and creativity. And of course, the great spirit that moves through all things, but when I fall out of the flow, I need to find the way back to her as well…
To nourish the body with the rest, nutrition and movement it needs, to surround myself with people with whom I share friendship and inspiration, to go out to nature and listen to its inner rhythms, and to allow all of these stuck energies inside to move and to be expressed creatively, through painting and dancing and singing. And between all of these ways, singing is the most accessible and direct, at every moment, connected to breath and emotion.
One of the main tools I use, with myself and while supporting others, is the heart song. A simple, authentic sound that flows out and allows the held emotions to be heard, acknowledged and released. Listening to the sounds that emerge from within me allows me to be my own sympathetic ear, and cultivates the ability to contain and to be compassionate towards myself. Despite its simplicity, when practiced correctly, this practice has a profound and transformative effect. A major part of this effect comes from agreeing and choosing to halt for a moment and dedicate the time to connect to the hidden parts within. I can write many words to explain what happens in this special practice, but its real mystery can only be discovered by taking a deep breath, opening the mouth and allowing the heart’s song to be heard...
כשהתבגרתי והתחלתי לצעוד את הצעדים העצמאיים הראשונים שלי בעולם, התחלתי לזהות איזו תחושה של חיבור וזרימה, מעין סנכרון בין הכוונות והשאיפות שלי לבין מה שקורה סביבי, תחושה מופלאה שהיתה לפעמים נוכחת, ולפעמים חסרה. לא תמיד ידעתי מה משפיע על התחושה הזו, והאם היא נובעת מבפנים או מבחוץ, אבל עם הזמן למדתי להבחין בגורמים שונים שמשפיעים עליה, ועל חסרונה. קודם כל, הבנתי שמעבר לחוויה האישית שלי, יש גלים קולקטיביים שמשפיעים עלי ועל אחרים סביבי. הבנתי גם שיש א.נשים שכמעט ולא חווים את התחושה הזו. ברמה האישית, הבחנתי בכך שההישמטות מתחושת הזרימה בדרך כלל התחילה בכל מיני רגעים קטנים ולא נעימים של דחיה, כשלון או חוסר תקשורת. אלה היו צובעים אט אט את התמונה הכללית ומעכירים את מצב הרוח, ואם לא הייתי מעבד את הרגשות שעולים הייתי נסחף יותר ויותר רחוק...
מתוך העשייה שלי כמלווה תהליכי ריפוי וצמיחה, שמתי לב שלכל אחת ואחד יש דרך שונה לבטא את חוסר הזרימה הזה. חלקנו מגיבים בכעס, בהתגוננות, בהתמכרות לעבודה או לדברים אחרים, או בצער, התרחקות והתכנסות פנימה. זה עזר לי לראות שהתגובה האופיינית שלי היא בדרך כלל להתרחק ולהתכנס בצער שלי. למזלי, כוח החיים שבתוכי לא נתן לי אף פעם לטבוע בתוך התחושות האלה יותר מדי זמן, ודחף אותי שוב ושוב להתחבר מחדש לזרימה החיובית.
אז מה עוזר לי להתחבר מחדש?
קודם כל, צריך לשים לב שנשמטתי מהזרם. לפעמים החיים יכולים להיות כל כך אינטנסיביים, מלאים במשימות ורשמים ודאגות, שיקח קצת זמן להבין איפה אני עומד.
טוב לזכור שגם השינוי לטובה יכול התחיל ברגעים קטנים. במקום לצפות למהפך דרמטי, למשהו גדול שיבוא ויציל את המצב, כדאי להתבונן בצעדים הקטנים שיכולים להביא אותי לנקודת מבט קצת אחרת. בסופו של דבר החוויה הפנימית היא שקובעת איך נגיב למה שהמציאות תביא אל תוך חיינו.
מבחינה מעשית, יש המון דברים שיכולים לחדש את אנרגיית החיים, ולכל אחת ואחד מאיתנו יש את הדרכים הייחודיות לעשות זאת. אבל האיכות שקיימת בכל הדרכים האלה היא תנועה. בין אם מדובר בתנועה של יציאה החוצה אל הטבע, ריקוד שסוחף את הגוף, או לקחת רגע של שקט כדי להתחבר לתנועה העדינה של הנשימה, שאולי שכחנו ממנה…
עבורי, המרכיבים החשובים ביותר בחיבור לזרימת החיים הם הגוף, הקהילה שסובבת אותי, הטבע והיצירה. וכמובן, הרוח הגדולה שנעה בכל הדברים, אלא שכשאני נשמט מהזרימה, אני צריך גם למצוא את הדרך חזרה אליה… לספק לגוף את המנוחה, התזונה והתנועה שהוא צריך, להקיף את עצמי בא.נשים שאיתם אני חולק חברות והשראה, לצאת אל הטבע ולהאזין למקצב הפנימי שלו, ולאפשר לכל האנרגיות התקועות בתוכי לנוע ולהתבטא באופן יצירתי, דרך ציור, ריקוד ושירה. ומכל הדרכים האלה, השירה היא הכי נגישה ובלתי אמצעית, בכל רגע, מחוברת לנשימה ולרגש…
אחד הכלים העיקריים שבהם אני משתמש, עבור עצמי וגם בליווי אחרים, הוא שירת הלב. צליל פשוט ואותנטי שזורם החוצה ומאפשר לרגשות התקועים להשמע, לקבל הכרה ולהשתחרר. ההאזנה לצליל שבוקע מתוכי מאפשרת לי להיות האוזן הקשבת של עצמי, ומפתחת את יכולת ההכלה והחמלה העצמית. למרות שזה תרגיל כל כך פשוט, כאשר מבצעים אותו נכון ההשפעה שלו עמוקה וטרנספורמטיבית. חלק חשוב מההשפעה המיטיבה נובע מעצם ההסכמה והבחירה לעצור לרגע ולהקדיש זמן לחיבור אל החלקים הנסתרים שבי. אני יכול להוסיף עוד מילים רבות שיתארו את מה שמתרחש בתרגול המיוחד הזה, אך את המיסתורין האמיתי שלו אפשר לגלות רק אם נושמים עמוק, פותחים את הפה ונותנים לשירת הלב להשמע…
Comments