את הרפואה שלי! (עברית אחרי האנגלית)
Every painting has its own journey. I painted this piece during a week of solitude in Portugal. Before continuing on my journey, I took the canvas of the frame and rolled it, and carried it with me until I got back to Israel. A few days ago I had it restretched and now it’s already presented in a new exhibition in Tel Aviv, to be shared with the world. On a deeper level, this painting represents an inner healing journey that goes through emotion. The inspiration came through a significant personal process I went through with the help of a dear friend. As a healing facilitator I can testify that often, life’s dramas are recreating similar emotions that repeat themselves through meetings with different people and situations. Focusing on the emotion itself, and the way it affects me, rather than clinging to the story that brought it up and the people involved, is a conscious choice that keeps the power and the ability to evolve in my hands, instead of staying stuck in the past. Despite the natural tendency to avoid unpleasant feelings, I discovered a way I call, “You are my medicine!”. This technique isn’t intended to be used during the challenging situation necessarily, but rather at the processing and healing time that becomes possible later. When that time comes, I turn to the feeling that came up and tell her: “You are my medicine! I still don’t know why I need to experience you again, but I choose to believe that my subconsciousness brought you up for my own good, and for my personal growth, and I give you permission to do your work”. Then, I observe the physical sensation that is linked to the emotion, and relax my body in order to allow the sensation to flow and reach each part of my body. As the nature of emotions is to change, the legitimacy to feel changes the sensations, and allows me to find what lies underneath, layer by layer, and to discover the insights and the gifts that this process has for me, by myself.
To me, this painting is connected with an experience of rejection by someone dear to my heart. Through the healing process I could realise that my body’s immediate reaction to this feeling is contraction, pushing away and distancing. As if my body is saying “stay away from me!”. When I allowed myself to feel that, came the next stage, a sensation of self defence and withdrawing inwards, and wishing to bury myself in the ground. Even though this wish to disappear in the ground could seem frightening and depressing, I said to it, “You are my medicine”, went with it and imagined myself inside the earth, in a fetal position. In the beginning I felt stiff and cold, but with the breath I relaxed into the darkness. To my surprise, the feeling wasn’t heavy and depressing anymore, but rather quiet and relaxed. And when the silence came, I told her, “You are my medicine”, felt the earth covering me with warmth and let myself dissolve into it. Around me, the earth felt full of life, with seeds of ideas and creation, and this merging into it filled me with a sensation of vitality and connection with all that is…
Although this healing process hasn’t completely solved all my feelings of rejection, it definitely gave me important tools for coping, that empowered me and reconnected me with my inner creative prowess, and allow me to continue and evolve...
לכל ציור יש את המסע שלו. את היצירה הזה ציירתי במהלך שבוע של התבודדות בפורטוגל. לפני שהמשכתי הלאה במסע, הורדתי את הבד מהמסגרת וגילגלתי אותו, וכך הוא המשיך איתי עד שהגעתי בחזרה לישראל. בימים האחרונים שלחתי אותו למתיחה מחודשת ומשם להיות מוצג בתערוכה חדשה בת״א, כדי לשתף אותו עם העולם. ברובד עמוק יותר, הציור הזה מייצג מסע פנימי של ריפוי שעובר דרך הרגש. ההשראה הגיעה מתוך תהליך אישי משמעותי שעברתי בעזרת חבר יקר. כמלווה תהליכים אני יכול להעיד שפעמים רבות, הדרמות של החיים משחזרות רגשות דומים שחוזרים על עצמם דרך מפגש עם אנשים שונים וסיטואציות שונות. ההתמקדות ברגש עצמו ובדרך שבה הוא משפיע עלי, על פני הצמדות לסיפור שהציף אותו ולאנשים המעורבים, היא בחירה מודעת שמשאירה בידיי את הכוח ואת היכולת להמשיך להתפתח במקום להשאר תקוע בעבר. למרות הנטיה הטבעית להימנע מתחושות לא נעימות, גיליתי דרך שאותה אני מכנה, ״את הרפואה שלי!״. השיטה הזו לא מיועדת בהכרח לשימוש בסיטואציה המאתגרת, אלא לזמן העיבוד והריפוי שמתאפשר אחריה. כשהזמן הזה מגיע, אני פונה אל התחושה שעלתה ואומר לה: ״את הרפואה שלי! אני עדיין לא יודע למה אני צריך לחוות אותך, אבל בוחר להאמין שהתת-הכרה שלי הציפה אותך לטובתי, ולטובת ההתפתחות שלי, ואני נותן לך רשות לעשות את העבודה שלך״. אז אני פונה להתבוננות בתחושה הפיזית שמחוברת לרגש, ומרפה את הגוף על מנת לאפשר לתחושה לזרום ולהגיע לכל חלק וחלק. מכיוון שהטבע של הרגש הוא להשתנות, עצם הלגיטימציה להרגיש משנה את התחושה, ומאפשרת לי לגלות מה מתחבא תחתיה, שכבה אחרי שכבה, ולמצוא בכוחות עצמי את התובנות ואת המתנות שהתהליך עשוי לתת לי.
עבורי, הציור הזה מתקשר לחוויה של דחיה מצד מישהו יקר לליבי. מתוך תהליך הריפוי יכולתי לראות שהתגובה המיידית של הגוף שלי לתחושה הזו היא כיווץ, הדיפה, והתרחקות. כאילו הגוף שלי אומר ״תתרחק ממני!״. כשהרשיתי לעצמי לחוש זאת, הגיע השלב הבא, תחושה של התגוננות והתכנסות, ורצון לקבור את עצמי באדמה. למרות שהרצון הזה להיעלם באדמה יכול להיות מפחיד ומדכא, אמרתי לו, ״אתה הרפואה שלי״, זרמתי איתו ודמיינתי את עצמי בתוך האדמה, מכורבל בתנוחה עוברית. בהתחלה הרגשתי נוקשות וכיווץ, אבל עם הנשימה הרפיתי אל תוך החשיכה. להפתעתי, התחושה כבר לא היתה כבדה ומדכאת, אלא שקטה ורגועה. וכשהשקט הגיע, אמרתי לו, ״אתה הרפואה שלי״, הרגשתי את האדמה עוטפת אותי בחמימות והנחתי לעצמי להתמוסס אל תוכה. סביבי, הרגשתי שהאדמה מלאה בחיים, בזרעים של רעיונות ויצירה, וההתמזגות הזו מילאה אותי בתחושה של חיוניות וחיבור עם כל מה שישנו…
אמנם תהליך הריפוי הזה לא פתר אותי לחלוטין מההתמודדות עם תחושות של דחיה, אבל הוא בהחלט העניק לי כלים חשובים להתמודדות שהעצימו אותי וחיברו אותי מחדש לכוחות היצירתיים בתוכי, ומאפשרים לי להמשיך ולהתפתח...